פרק זה קוטע את סיפורי יוסף באמצע העלילה ובו מסופר סיפורם של יהודה ותמר. נלמד את הסיפור מנקודת מבטה של תמר ונלמד על היוזמה שלה ועל האופן שבה נשאה באחריות לעתידה. לאחר מכן נתמקד בתהליך שיהודה עובר ובקשר בין סיפור זה למכירת יוסף. נדון בשאלה כיצד סיפור זה משפיע על עיצוב דמותו כאביה של שושלת המלוכה המקראית.
(פסוק כה)
המדרש מעלה את השאלה מדוע נהגה תמר כפי שנהגה כאשר הואשמה בהיריון מחוץ לנישואים והוטל עליה עונש אכזרי.
"וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר: לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה" (בראשית לח, כה), ומדוע לא אמרה במפורש שהָרְתָה ליהודה? אמרו חכמים: מוטב לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים, ומניין לנו זאת? מתמר.
(עיבוד. על פי: תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י עמוד ב)
- המדרש מציע כי תמר רצתה לשמור על כבודו של יהודה. מה הרעיון המוסרי שמציג המדרש? מה הסכנה הגדולה הטמונה ברעיון זה?
(פסוק כה)
פרשה זו נסמכה לפרשה על יוסף כדי לסמוך הכר נא להכר נא: בדברי תמר "וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (בראשית לח, כה) ובסיפור יוסף "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ, הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא" (בראשית לז, לב).
(עיבוד. לפי: מדרש אגדה, בראשית לח א, א)
- כיצד מסביר המדרש את הסיבה לעזיבתו של יהודה?
- הביטוי "הַכֶּר נָא" חוזר בשני הסיפורים הסמוכים: אחי יוסף שמציגים את כתונת יוסף לפני אביהם ותמר ששולחת שליח אל יהודה. אילו נקודות דמיון נוספות אתם מוצאים בין הסיפורים?
(פסוק כח)
השני הנזכר בפרק הוא חוט אדום, והוא מופיע במקרא כמה פעמים: ביהושע פרק ב המרגלים מורים לרחב לסמן את ביתה בחוט אדום כדי שיוכלו לזהותו במלחמה ולהציל אותה ואת בני ביתה: "אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ…" (פסוק יח). הצירוף נזכר גם בשיר השירים ד, ג: "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ". בכל המקרים הוא מציין או מסמן דבר מיוחד במינו ובולט לעין.
משמעות הביטוי "עובר כחוט השני" היא – קו יסודי, רעיון מנחה הניכר לאורך עניין מסוים. הצירוף הגיע לעברית מלשונות אירופה (מהרוסית או הגרמנית) שבהן נאמר: "כחוט אדום". כשהביטוי הועבר לעברית עוצב סגנונו בהשראת המקרא, והוא תורגם: "כחוט השני".
- על ידו של מי מהתאומים נקשר חוט השני, ומה הייתה המטרה בכך?
- לימים, בראש איזו שושלת מיוחסת עמד אחיו? ראו: רות פרק ד פסוקים יח-כב.
(פסוק כד)
ברגע שהריונה של תמר מתגלה, הדבר מדווח ליהודה. תחילה מדווחים על מעשיה, היא מוגדרת כאישה שזָנְתָה – אישה שקיימה יחסי מין עם גבר שלא במסגרת הנישואין. ולאחר מכן גם הריונה מסומן באות קלון: "הָרָה לִזְנוּנִים".
אישה החורגת מהנורמות המקובלות בחברה הפטריארכלית מסומנת, מוקעת ונענשת. אומץ ליבה ומצוקתה של תמר מתגלים כאן בשיא כוחם, שכן תמר סיכנה את חייה על מנת להיכנס להיריון.
- לא רק בימי המקרא השתמשו במילים כדי לסמן ולהוקיע אדם או מעשה. הביאו דוגמה מימינו לשימוש דומה במילים.
(פסוק טו)
המאייר אבי כץ משליך את הסיפור המקראי אל תוך עולם המדע הבדיוני. הוא מתאר את תמר כיצאנית. יהודה חולף בספינת חלל, ועוצר להציע עסקה ל"אישה הזרה" בלבוש המתגרה. המשא ומתן מתנהל בתנועות ידיים בוטות. הצעיף המכסה את פניה מדגיש את חשיפת גופה.
- באיור מתוארים באופן מובהק יחסי הכוח בין הגבר לאישה. הגבר בעל הרכוש פונה לאישה החשופה. הביאו דוגמה מהפסוקים להבדלים אלו כפי שהם באים לידי ביטוי בין יהודה לתמר.
(פסוק יד)
בדומה לדמותה של תמר מספר בראשית, תמר גיבורת ספרו של דוד גרוסמן היא נערה אמיצה המשתמשת בתחפושת ובעורמה על מנת להשיג את מבוקשה. הרקע לסיפוריהן של שתי הדמויות הנקראות "תמר" הוא תא משפחתי לא מתפקד. לגיבורות לא נותר אלא לסמוך על עצמן.
עם זאת, מעניין להבחין כי גרוסמן העניק לגיבורת ספרו שם בעל משמעות תנ"כית כפולה – תמר המופיעה בפרק זה, אישה נועזת העומדת על זכותה בעולם גברי, ותמר בתו של דוד המלך המופיעה בשמואל ב, קורבן טרגי של מאבקי ירושה בין בני המלך.
גרוסמן מקיים בספרו שיחה כפולה עם שתי הדמויות המקראיות. הקטע הזה מתוך הספר ממחיש זאת:
"…ומתי לעזאזל היתה באמת אמא ל'כל התמריות האלה', כפי שהייתה מכנה אותן באנחה חביבה מעושה, כן כן, כל התמריות האלה, הכמהות והמסוכסכות זו עם זו?" (עמ' 135).
דויד גרוסמן, מישהו לרוץ איתו, 2003, עמ' 135. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
- נראה שתמר המקראית הייתה השראה לסופר דויד גרוסמן. איזו השראה יכולות נשים בנות ימינו לקבל מדמותה של תמר? הציגו דוגמה והסבירו.
(פסוק יא)
בחברה הפטריארכלית ההתייחסות המשפחתית לפי "בית אב" העניקה לאדם את שמו, את מעמדו ואת מקומו בחברה. העיקרון של שמירת הרכוש בתוך המשפחה שלל, במרבית המקרים, את זכות הירושה מהבנות והדיר אותן מספרי היוחסין.
על פי עיקרון זה הבנים נשארו בבית האב, ירשו את נחלת אביהם ובתום התהליך הממושך של חלוקת הירושה הקימו בית אב חדש על בסיס הנחלה שירשו. הבנות, לעומת זאת, עברו מבית אביהן אל בית הבעל, בדרך כלל בבית החותן. תפקיד הבנות היה לייסד את בית האב החדש באמצעות לידת בנים יורשים שיוכלו להמשיך את השושלת ולשמור על הרכוש במשפחת החותן.
מבוסס על אהובה אשמן, תולדות חוה: בנות, אמהות ונשים נוכריות במקרא, 2008, עמ' 10-9. © משכל.
- על בסיס קטע הקריאה ובהתייחס למעמדה של תמר כאלמנה, הסבירו את המצוקה שבה היא נמצאת.
(פסוק יד)
יש המפרשים את המילה "עיניים" כשם של מקום ואת המילה "פתח" כשער, כלומר: תמר ישבה בשער מקום הנקרא עיניים. שימוש מקראי דומה במילה פתח: "וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר" (מלכים א יז , י). יש הסבורים כי המילה "עיניים" כאן משמעותה מעיינות. אם השם מלמד על סמיכותה של העיר אל מעיינות, אפשר לשער כי העיר עיניים שכנה באזור מפורסם במעיינותיו הנמצא כ-3 ק"מ דרומית לבית שמש.
- שם המקום "פתח עיניים" יכול להתפרש גם כמטפורה למצבה של תמר. נסו להסביר את המטפורה.
(פסוק ח)
חוק הייבום שעומד בבסיס הפרק קובע שאם אדם מת בלי להשאיר אחריו צאצאים, על אחיו לשאת (לייבם) את אשת המנוח ולהקים זרע על שמו. מהפרק עולה שעל פי המנהג לא רק האח מחויב לייבם, אלא כנראה גם אביו של המנוח – ולכן דאגה תמר להרות דווקא ליהודה.
מבוסס על מרים בלומנטל, תקציר בראשית פרק לח, אתר מיזם 929
(פסוק יח)
יהודה סבור כי תמר היא זונה, ומתחייב לשלם לה תמורת המפגש המיני במועד מאוחר יותר. הוא משאיר כמה פריטים אישיים שלו בידי תמר כעירבון לתשלום החוב. החותם האישי שלו, הפתיל והמטה נתפסים מבחינתה של תמר כעירבון מוצק ואמין, בשל ייחודיותם.
ואכן כעבור זמן מה שולח יהודה גדי עיזים ביד רעהו העדולמי, על מנת להחזיר אליו את העירבון שכל כך חשוב לו. העדולמי לא מוצא את האישה, ויהודה חושב שהעירבון שהפקיד בידיה כבר לא יוחזר לו.
- האם כל פריט יכול לשמש כעירבון לתשלום? הציעו הגדרה משלכם לעירבון.
(פסוק ח)
מה הם הכוחות הפועלים בפרק לח, וכיצד מעבירים את הדרמה האנושית אל התיאטרון? הכוריאוגרפית והרקדנית רננה רז מספרת על יחסה לפרק בכלל ולתמר בפרט. ברקע דבריה, קטעים מתוך ההצגה "אשת" של היוצרת אלית ובר.
- על פי רננה רז, מה סוד כוחה של תמר?
קרדיט: מטח
(פסוק ט)
ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על בראשית לח – ער ואונן ואיסור הוצאת זרע לבטלה.
- מה הם שני הפירושים שמציעה ליאת רגב לעונשו של אונן? מה עמדתו של הרב בני לאו בנושא?
קרדיט: סימנים / בראשית לח – 929 תנך ביחד, 2015
(פסוק ח)
חוק הייבום הקדום מוצג לראשונה במקרא בספר דברים: "כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ" (דברים כה, ה). חוק זה נועד לפתור בעיה בחברה הפטריארכלית-חקלאית, שהייתה מבוססת על שליטה באדמות ובנשים ובשימור רכוש המשפחה. על פי דיני הייבום, אלמנה שבעלה נפטר ולא עלה בידם להביא לעולם צאצאים, אחיו של הבעל מצווה לשאתה לאישה ולהקים זרע למת.
- ראובן מספר לשאולי ולאירנה על מצוות הייבום. מדוע התגובה שלהם שונה מהתגובה שלה ציפה ראובן?
קרדיט: עמוד הפייסבוק של ארץ נהדרת